החלטה בתיק ת"א 43040-06-12

ביום 18/11/2012, ניתן פסק דין כנגד הנתבעת, באשר לא הגישה כתב הגנה, בתוך המועד שנקבע בהזמנה לדין. כעולה מפסק הדין, הזמנה לדין נמסרה לנתבעת, ביום 04/07/2012, באמצעות רשות הדואר.

ביום 01/01/2013 (בקשה מס' 2), הוגשה בקשת הנתבעת לביטולו של פסק הדין. הבקשה מציינת, כי היא מוגשת בתוך המועד הקבוע בתקנות, שכן פסק הדין נתקבל אצלה ביום 13/12/2012. (סע' 18 לבקשה).

הבקשה מציינת, כי חרף הימצאותו  של אישור מסירה המעיד על המצאת כתב תביעה לה, לא אותר הוא על ידה. (סע' 15+21 לבקשה).

אליבא דמבקשת, מחדלה להגיש כתב הגנה בעתו, נובע מאבדן כתבי הטענות שנמסרו כדין. (סע20 לבקשה).

מכאן, מציינת המבקשת, יש לבטל את פסק הדין מכוח שק"ד ולא מחובת הצדק, על רקע סיכויי ההגנה העולים מבקשתה:

הסכם הזכיינות נשוא התביעה נקצב ל-24 חודשים, ולא לעשר שנים כגרסת התביעה, הדרישה לתשלום בגין הפסד בן מאה אש"ח אינה נסמכת בסימוכין כלשהם, וכיוצב"א טענות וטיעונים, המתעמתים עם עובדות כתב התביעה, גם אם בדיעבד.

הבקשה נסמכת בתצהירו של מר מלכה, מנהל וקניין בנתבעת, התומך בעובדות הבקשה.

תשובת התובע הוגשה ביום 03/01/2013, בלא תצהיר לסמוך עובדותיה:

התשובה חולקת על קביעת הבקשה, כאילו הוגשה הבקשה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת: לשיטת התובע, פסק הדין אשר ביטולו מבוקש, היה לחלוט טרם הגשת הבקשה לביטולו.

לשיטת המשיב, המבקשת מערבבת מין בשאינו מינו, עת מתייחסת הי להסכם זכיינות בין אמו של המשיב לבין בעלים קודמים לסופר, כאשר התביעה מתייחסת לבנה אורי (התובע) לבין הבעלים החדשים - הנוכחיים, של הסופר היינו המבקשת.

בין הצדדים נכרת הסכם ע"פ להפעלתה של מחלקת הירקות, למשך 10 שנים.

מענה הנתבעת לתשובת התובע, הוגש ביום 13/01/2013. זה שב ומציין כי הבקשה הוגשה בתוך 30 ימים מיום שנמסר למבקשת פסק הדין.

המבקשת שוללת מכל וכל כריתתו של הסכם ע"פ למשך 10 שנים, עם התובע. יתר על כן, מציינת היא, אין כל זכר לתנאיו של ההסכם הנטען להיכרת עמה.

עיינתי במכלול הכתבים.

שני הצדדים מסכימים, כי אין מקום לביטולו של פסק הדין מחובת הצדק, באשר מודה המבקשת בעובדות המסירה של כתב התביעה, כפי שמצאו ביטוין בפסק הדין.

הבקשה, ע"פ הנתונים שהובאו בפני ע"י המבקשת, הוגשה במועדה, בטרם היה פסק הדין לחלוט. בקשת המבקשת סומכת טיעונה זה בתצהיר, שעה שהתובע נמנע מלעשות כן ביחס לטיעוניו. אף לא הובאו בפני סימוכין כלשהם למועד בו הומצא פסק הדין לנתבעת, ע"י מי מן הצדדים.

בפי המבקשת הגנה לכאורה מפני התביעה, המתבססת על הסכם בע"פ שהמשיך הסכם קודם בין אם התובע לבעלים קודמים של המשיבה.

ראוי לברר המחלוקת עד תומה, בנסיבות המפורטות לעיל, ואת מחדל המבקשת ירפא חיובה בהוצאות התובע, עד כה.

אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 18/11/2012, אגב חיוב הנתבעת לשאת בהוצאות התובע לשכ"ט עו"ד, בסך 7,500.00ש"ח, בלא כל קשר להמשך ההתדיינות. סכום זה ישולם בתוך 21 ימים, שאחרת יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל.